רָצִיתִי לְכַנּוֹת מַאֲמָר זֶה «הַצִּילוּ! בַּעֲלִי (אוֹ אִשְׁתִּי) עוֹזְבִים אוֹתִי», אַךְ חָשַׁבְתִּי שֶׁ«יִפָּרֵשׁ» יַעֲמִיד יוֹתֵר בְּמֶרְכַּז הָעִנְיָנִים אֶת הָעֲקָרוֹנוֹת הַתַּנַ"כִיִּים שֶׁבִּרְצוֹנִי לְשַׁתֵּף.
כַּאֲשֶׁר בֶּן/בַּת זוּגִי הֶחְלִיטוּ שֶׁהֵם רוֹצִים גֵּרוּשִׁין, הַלְוַאי שֶׁהָיוּ לִי אָז עֲקָרוֹנוֹת תַּנַ"כִיִּים בְּרוּרִים לְמָה עָלַי לַעֲשׂוֹת. כַּמּוּבָן, בְּאוֹתוֹ שָׁלָב בַּהֲלִיכָתִי הַנּוֹצְרִית, הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁיָּדַעְתִּי לַעֲשׂוֹת הָיָה לִזְעֹק לֵאלֹהִים לְעֶזְרָה. אַךְ גַּם בִּלִּיתִי זְמַן רַב בִּקְרִיאַת סְפָרִים עַל גֵּרוּשִׁין. נִרְאָה שֶׁכָּל סֵפֶר נָתַן עֵצָה שׁוֹנָה, וְרֹב הַסְּפָרִים לֹא הָיוּ מוֹעִילִים בְּיוֹתֵר. בְּמַאֲמָר זֶה אֲנִי מְקַוֶּה לְשַׁתֵּף כַּמָּה עֵצוֹת תַּנַ"כִיּוֹת פְּשׁוּטוֹת שֶׁלָּמַדְתִּי בְּמַהֲלַךְ תַּהֲלִיךְ הַגֵּרוּשִׁין. בְּעֶצֶם, אִם הָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲבֹר גֵּרוּשִׁין שׁוּב, אֵלֶּה הַדְּבָרִים שֶׁהָיִיתִי עוֹשֶׂה. כְּמוֹ בְּכָל מַאֲמָרֵי אֲתָר זֶה, אֲנִי רַק מִתְפַּלֵּל שֶׁ«בִּין בַּאֲשֶׁר אֲנִי אֹמֵר, כִּי הָאָדוֹן יִתֵּן לְךָ בִּינָה בְּכָל דָּבָר» (טִימוֹתִיוֹס ב׳ ב׳:ז׳).
זֶה הָיָה עִקָּרוֹן קָשֶׁה מְאֹד עֲבוּרִי. מֵאַחַר שֶׁבֶּן/בַּת זוּגִי עָזְבוּ, חָשַׁבְתִּי שֶׁרַק הוֹגֵן שֶׁאֶשְׁמֹר לְפָחוֹת מַחֲצִית מֵרְכוּשֵׁנוּ... הֲרֵי כְּבָר קִבַּלְתִּי אֶת הַחֵלֶק הַגָּרוּעַ בַּעִסְקָה, צָרִיךְ לִהְיוֹת מְעַט נֶחָמָה, לֹא? אַךְ מָה אוֹמֵר הַכָּתוּב?
אָז, לְאַחַר מַאֲבָק עִם בֶּן/בַּת זוּגִי עַל חֲלֻקָּה שָׁוָה שֶׁל הַכֹּל, הֶחְלַטְתִּי פָּשׁוּט לָתֵת לָהּ אֶת הַכֹּל. מַטָּרָתֵנוּ צְרִיכָה תָּמִיד לִהְיוֹת «לְנַצֵּחַ אֶת הָרָע בַּטּוֹב» (רוֹמִיִּים י״ב:כ״א), «כִּי בְּכֵן גֶּחָלִים תַּחְתֶּה עַל רֹאשׁוֹ» (רוֹמִיִּים י״ב:כ׳). כַּמָּה טוֹב הָרְגַּשְׁתִּי... פָּשׁוּט לְשַׁחְרֵר. זֶה זְמַן לְחַיִּים חֲדָשִׁים, בֵּינְךָ לְבֵין יֵשׁוּעַ. אַף אֶחָד מֵאוֹתָם רְכוּשִׁים לֹא יְאַשֵּׁר אוֹתְךָ בֵּין כֹּה וָכֹה; הֵם רַק יָבִיאוּ זִכְרוֹנוֹת רָעִים.
אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁרַבִּים יַחְלְקוּ עָלַי בַּנְּקֻדָּה הַזֹּאת, אַךְ אֵין זוֹ מִצְוָתִי שֶׁלִּי, כִּי אִם שֶׁל הָאָדוֹן (קוֹרִינְתִּים א׳ י״ד:ל״ז). אִם בֶּן/בַּת זוּגְךָ מַאֲמִינִים, עָנְיָנִים אֵלֶּה צְרִיכִים לְטַפֵּל בָּהֶם זִקְנֵי הַקְּהִלָּה, וְלֹא עוֹרְכֵי דִּין מִחוּץ לַקְּהִלָּה. תַּחְסֹךְ לְעַצְמְךָ בְּעָיוֹת רַבּוֹת אִם תַּנִּיחַ לְבֶן/בַּת זוּגְךָ לְקַבֵּל אֶת מָה שֶׁהֵם רוֹצִים, וְתַנִּיחַ לָהֶם לָלֶכֶת. בְּמִקְרִי, כְּבָר הִתְחַלְתִּי עִם עוֹרֵךְ דִּין, כַּאֲשֶׁר זָקֵן יָעַץ לִי בְּעִנְיָן זֶה. בְּאוֹתוֹ רֶגַע אָמַרְתִּי לְעוֹרֵךְ הַדִּין שֶׁלִּי שֶׁלֹּא אַסְכִּים לַגֵּרוּשִׁין, וְתִאַמְתִּי שֶׁזָּקֵן יְדַבֵּר עִם אִשְׁתִּי. אַף שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר «יִפָּרֵשׁ», הוּא גַּם אוֹמֵר «אֵת אֲשֶׁר חִבֵּר הָאֱלֹהִים אַל יַפְרִידֶנּוּ הָאָדָם» (מַתִּתְיָהוּ י״ט:ו׳). לְמַעֲשֶׂה, זֶה אוֹמֵר שֶׁעָלֵינוּ לְאַפְשֵׁר לָהֶם לָלֶכֶת כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל הַשָּׁלוֹם, אַךְ אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַאֲמִין שֶׁעָלֵינוּ לְהַסְכִּים בִּרְצוֹן לַגֵּרוּשִׁין. אִם הֵם רוֹצִים גֵּרוּשִׁין, יוּכְלוּ לְקַבְּלוֹ עַל פִּי הַחֹק, אַךְ לֹא בְּבִרְכָתִי. דָּאַגְתִּי שֶׁיִּכָּתֵב בְּפֵרוּשׁ בַּהֲלִיכֵי הַגֵּרוּשִׁין שֶׁאֲנִי מִתְנַגֵּד לַגֵּרוּשִׁין וְלֹא אַסְכִּים לוֹ. פֵּרוּשׁוֹ שֶׁבֶּן/בַּת זוּגִי יָכְלוּ, לְמַעֲשֶׂה, לְבַקֵּשׁ גֵּרוּשִׁין לְלֹא אַשְׁמָה, מָה שֶׁלֹּא הִשְׁאִיר לִי שׁוּם דֶּרֶךְ מִשְׁפָּטִית. אַךְ, «כִּי בֶאֱמוּנָה נִתְהַלֵּךְ וְלֹא בִּרְאוֹת עֵינַיִם» (קוֹרִינְתִּים ב׳ ה׳:ז׳). כְּלוֹמַר, עָלֵינוּ לְקַבֵּל אֶת הַחְלָטוֹתֵינוּ עַל פִּי מָה שֶׁהָאֱלֹהִים רוֹצֶה שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּאֶמְצָעוּת דְּבָרוֹ, וְלֹא עַל פִּי מָה שֶׁאָנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר לְפִי נְסִבּוֹתֵינוּ.
אַךְ אַתָּה שׁוֹאֵל: «אֵיךְ אוּכַל לְהוֹדוֹת בַּמַּצָּב הַנּוֹרָא הַזֶּה?». אֲנִי רַק יָכוֹל לוֹמַר שֶׁמַּצָּב זֶה בָּא מֵהָאָדוֹן. זֶה רְצוֹנוֹ שֶׁנִּסְבֹּל לְמַעֲנוֹ:
הַאִם זֶה לֹא מְסָר סֵפֶר אִיּוֹב? הַצַּדִּיקִים סוֹבְלִים, אַךְ לָמָּה? הַאִם לֹא נִבְרָאנוּ לִכְבוֹדוֹ (יְשַׁעְיָהוּ מ״ג:ז׳)? הוּא מַרְשֶׁה לִילָדָיו לִסְבֹּל לְמַעַן תֵּעָרֵךְ אֱמוּנָתֵנוּ:
קוֹרֵא יָקָר, הַאֵין הָאָדוֹן יוֹדֵעַ מָה אַתָּה צָרִיךְ? הַכָּתוּב אוֹמֵר: «אִם צָרִיךְ, אַתֶּם מִתְעַצְּבִים». אִם אַתָּה מִתְעַצֵּב עַכְשָׁו, זֶה מִפְּנֵי שֶׁזֶּה מָה שֶׁדָּרוּשׁ כְּדֵי לְעָרֵךְ אֶת אֱמוּנָתְךָ. וְכִי אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהוֹדוֹת עַל שֶׁהוּא מְנַתֵּחַ אוֹתָנוּ, כְּדֵי לַעֲקֹר אֶת הַדְּבָרִים הַחוֹטְאִים וְהַבְּשָׂרִיִּים מֵחַיֵּינוּ? עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת; זֶה מָה שֶׁבִּקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ לַעֲשׂוֹת. נִבְרֵאנוּ לִכְבוֹדוֹ.
אִם אַתָּה עוֹבֵר גֵּרוּשִׁין, אֲנִי מְקַוֶּה וּמִתְפַּלֵּל שֶׁתִּרְאֶה אֶת הַטּוֹב בְּתוֹךְ הָרָע. אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתּוּכַל לוֹמַר, כְּפִי שֶׁלָּמַדְתִּי לוֹמַר, שֶׁגֵּרוּשַׁי הָיוּ הַדָּבָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁקָּרָה לִי אֵי פַעַם. זֹאת הָיְתָה הַדֶּרֶךְ שֶׁהוֹבִילָה אוֹתִי אֶל הַמָּשִׁיחַ.