המכתב הבא נכתב בתגובה לשאלה ששאל אח: «האם אתה באמת חושב שצריך להיות בקרבת אלוהים כל יום?», בניגוד לפשוט ללכת לכנסייה מדי שבוע ולקרוא את הכתובים מדי פעם.
שְׁאֵלָתְךָ בְּיוֹם הָהוּא עָשְׂתָה לִי טוֹב רַב. שָׁנִים רַבּוֹת בִּקַּשְׁתִּי לִהְיוֹת בִּקְרֵבָה עֲמֻקָּה עִם הָאָדוֹן, יוֹם יוֹם, מְבַקֵּשׁ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹ כְּדֵי לְצַיֵּת לוֹ וּבְכָךְ לְהוֹכִיחַ אֶת אַהֲבָתִי אֵלָיו. הִרְגַּשְׁתִּי דָּחוּף לַעֲשׂוֹת זֹאת יוֹם יוֹם. אַךְ כְּשֶׁשָּׁאַלְתָּ אוֹתִי אֶת הַשְּׁאֵלָה הַהִיא, נֶאֱלַצְתִּי, בְּמַחְשָׁבָה, לִשְׁאֹל אֶת עַצְמִי — «לָמָּה אֲנִי חוֹשֵׁב כָּךְ?». מֵאָז הִמְשַׁכְתִּי לִבְחֹן לָמָּה אֲנִי חוֹשֵׁב כְּפִי שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב. הַאִם זֶה מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִישֶׁהוּ מְלַמֵּד זֹאת אֵי־שָׁם בִּנְעוּרַי? הַאִם קָרָאתִי זֹאת בְּאֵי־זוֹ מָקוֹם? הַאִם בָּדִיתִי אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת הָאֵלֶּה מִלִּבִּי? אוֹ — הַאִם זֶה בָּא מֵאֱלֹהִים עַצְמוֹ, מְדַבֵּר אֵלַי, בְּנוֹ, כַּאֲשֶׁר הִרְהַרְתִּי בִּדְבָרוֹ בְּעָבָר, וְהוּא קִיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ «...הוּא יְפָאֲרֵנִי, כִּי מִשֶּׁלִּי יִקַּח וְיַגִּיד לָכֶם» יוֹחָנָן ט״ז:י״ד, וְנָתַן לִי «...רוּחַ הַחָכְמָה וְהֶחָזוֹן לָדַעַת אֹתוֹ...» אֶפֶסִים א׳:י״ז? בְּנֹגֵעַ לְכָךְ, אֲנִי מַאֲמִין שֶׁזוֹ הָאֶפְשָׁרוּת הַשְּׁנִיָּה!
כְּדֵי לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלָה «הַאִם אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁקִּרְבַת אֱלֹהִים צְרִיכָה לִהְיוֹת יוֹם יוֹם?», בִּרְצוֹנִי לְהַצִּיעַ אֶת הַפְּסוּקִים הַבָּאִים וְכַּמָּה מַחְשָׁבוֹת עֲלֵיהֶם. אֵלֶּה הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁחָזְרוּ אֵלַי בַּעֲדֵן שֶׁחָשַׁבְתִּי עַל שְׁאֵלָתְךָ.
עַל פִּי פָּסוּק זֶה, הַדֶּרֶךְ לִשְׁמֹעַ חָכְמַת אֱמֶת וְלִמְצֹא חַיִּים הִיא לִשְׁקֹד יוֹם יוֹם וּלְחַכּוֹת. חָכְמַת הָאֱמֶת אֵינֶנָּה מֻשֶּׂגֶת רַק בַּשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי בְּעֶזְרַת פַּרְשָׁנוּת נְכוֹנָה, אֶלָּא מֻשֶּׂגֶת עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת! הָאֱלֹהִים הִבְטִיחַ לָקַחַת מִשֶּׁל הַמָּשִׁיחַ וְ«...לְהַגִּיד לָכֶם...» יוֹחָנָן ט״ז:י״ד, וְזֶה נִקְרָא «...רוּחַ הַחָכְמָה וְהֶחָזוֹן לָדַעַת אֹתוֹ, עֵינֵי לְבַבְכֶם מוּאָרוֹת...» אֶפֶסִים א׳:י״ז–י״ח.
מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁאֲנָשִׁים וּמְלָכִים יְכוֹלִים לְבַקֵּשׁ, דָּוִד אָמַר שֶׁבִּקֵּשׁ דָּבָר אֶחָד! הוּא בִּקֵּשׁ לִהְיוֹת בְּנוֹכְחוּת ה׳ בְּכָל יוֹם מִיָּמָיו. הוּא רָצָה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה׳ וְרָצָה לִשְׁאֹל מֵהָאֱלֹהִים.
הַבִּטּוּי «...יוֹמָם וָלַיְלָה...» נִרְאֶה לִי מַרְאֶה, לֹא דָּבָר מִזְדַּמֵּן, שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ לִי זְמַן אוֹ שֶׁנּוֹחַ לִי, אֶלָּא דָּבָר שֶׁל «כָּל הָעֵת»: כָּל יוֹם, כָּל לַיְלָה, כָּל יְמֵי חַיַּי.
צִמְאוֹן הַמַּיִם, אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים שָׂם בָּנוּ כְּתַבְנִית לְצִמְאוֹן הַנֶּפֶשׁ הַזֶּה, הוּא יוֹמִי! בְּכָל יוֹם שֶׁאֲנִי מִתְעוֹרֵר, אֲנִי צָמֵא. הַאֵין זֶה תַּבְנִית לְצִמְאוֹן הַנֶּפֶשׁ שֶׁעָלֵינוּ לַחֲשֹׁב עָלָיו כָּל יוֹם?
אֵלֶּה כַּמָּה מִן הַפְּסוּקִים שֶׁה׳ הֵבִיא לְמַחֲשַׁבְתִּי כַּאֲשֶׁר הִרְהַרְתִּי בַּשְּׁאֵלָה הַהִיא. בְּהַרְהוּרִי בָּהֶם, אֲנִי אִישִׁית מַרְגִּישׁ דָּחוּף לְבַקֵּשׁ אֶת אֱלֹהַי יוֹם יוֹם, לִפְנוֹת בֹּקֶר, וְאַף בַּלַּיְלָה.
בְּהַעֲרִיכִי מֵחָדָשׁ לָמָּה אֲנִי חוֹשֵׁב כְּפִי שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב, אָחִי, אֲנִי מְשֻׁכְנָע שֶׁאֲדוֹנִי אָמְנָם רוֹצֶה שֶׁאֲבַקֵּשׁ אֶת נוֹכְחוּתוֹ: שֶׁאֶחֱזֶה בְּנֹעֲמוֹ וְשֶׁאֶשְׁאַל מִמֶּנּוּ חָכְמָה וְהַדְרָכָה... יוֹם יוֹם.
תּוֹדָה עַל שֶׁחִדַּדְתָּ אוֹתִי (מִשְׁלֵי כ״ז:י״ז).עֶבֶד חָבֵר