אחים יקרים במשיח,
אני מתפלל שה׳ נותן לכם רוח חכמה וחזון בדעת אותו, ושאתם גדלים בדעת גֹּדֶל כֹּחוֹ הַנִּפְלָא כְּלַפֵּינוּ, כְּפִי פְּעֻלַּת כֹּחוֹ הָאַדִּיר, אֲשֶׁר פָּעַל בַּמָּשִׁיחַ בַּהֲקִימוֹ אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים וּבְהוֹשִׁיבוֹ אוֹתוֹ לִימִינוֹ בַּשָּׁמַיִם. הַלְוַאי וְכֻלָּנוּ נִזְעַק בְּשַׁקְדָנוּת רַבָּה יוֹתֵר לַתְּבוּנָה, נְבַקְשֶׁנָּה כַּכֶּסֶף וְנַחְפֹּר אַחֲרֶיהָ כְּמַטְמוֹן, לְמַעַן נְקַבֵּל אֶת הַבְטָחַת הָאֱלֹהִים וְנִמְצָא, נָבִין וְנֵלֵךְ בְּכֹחַ תְּחִיָּתוֹ.
בִּרְצוֹנִי «לְעוֹרֵר אֶת בִּינַתְכֶם הַטְּהוֹרָה, לְמַעַן תִּזְכְּרוּ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ מִקֶּדֶם עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים הַקְּדוֹשִׁים, וְאֶת מִצְוַת הָאָדוֹן וְהַמּוֹשִׁיעַ שֶׁנִּמְסְרָה עַל יְדֵי שְׁלִיחֵיכֶם», לְהַמְשִׁיךְ אֶת מִכְתָּבִי הָאַחֲרוֹן, אֲבָל הָיָה לִי קָשֶׁה לְהַתְחִיל. כְּדֵי שֶׁמִּכְתָּב זֶה לֹא יִהְיֶה עוֹד מִכְתָּב שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נִכְתָּב, הֶחְלַטְתִּי לַחְזוֹר לְאֶחָד מִפִּנְקְסֵי זְמַן הַהִתְבּוֹדְדוּת הַיְשָׁנִים שֶׁלִּי וּפָשׁוּט לְהַעְתִּיק כַּמָּה מַחְשָׁבוֹת שֶׁה׳ נָתַן לִי עַל נְשִׂיאַת פְּרִי, בְּיַנוּאָר 1991. זֶה עוֹנֶה עַל הַשְּׁאֵלָה: «מָה צָרִיךְ לִהְיוֹת הַדָּחַף שֶׁלָּנוּ, מָה צָרִיךְ לִהְיוֹת הַמַּטָּרָה שֶׁלָּנוּ?», בְּדַרְכִּי הַפְּשׁוּטָה. אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁזֶּה יַעֲזֹר לָכֶם. כְּתָמִיד, אֲנִי רַק מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּשְׁקְלוּ אֶת דְּבָרַי וְשֶׁה׳ יִתֵּן לָכֶם בִּינָה בַּכֹּל (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים י״ז:י״א, מִשְׁלֵי י״ד:י״ב,ט״ו, אִיּוֹב ל״ד:ג׳–ד׳).
אִם רַק אֶעֱשֶׂה פְּרִי לָרֹב, אֲזַי אַתָּה תְּפֹאַר וַאֲנִי אֲקַיֵּם אֶת מַטָּרַת קִיּוּמִי! וְאָז... אֵיךְ אֶעֱשֶׂה פְּרִי לָרֹב?
«הָעֹמֵד בִּי וַאֲנִי בוֹ,
הוּא יַעֲשֶׂה פְּרִי לָרֹב;»
יוֹחָנָן ט״ו:ה׳
אִם רַק אֶעֱמֹד בְּךָ וְאַתָּה בִּי, אֲנִי:
#1 אֶעֱשֶׂה פְּרִי לָרֹב
#2 אֲפָאֵר אֶת הָאֱלֹהִים!
אֵיךְ אֲנִי עוֹמֵד בַּמָּשִׁיחַ וּמַרְשֶׁה לוֹ לַעֲמֹד בִּי? מָה אוֹמֶרֶת דְּבָרְךָ?
אִם עֲשִׂיַּת פְּרִי לָרֹב = פֵּאוּר הָאֱלֹהִים (יוֹחָנָן ט״ו:ח׳),
אֲזַי מַטָּרָתֵנוּ הִיא לַעֲשׂוֹת פְּרִי לָרֹב.
אִם עֲמִידָה בַּמָּשִׁיחַ וְהוּא בָּנוּ מְבִיאָה פְּרִי לָרֹב (יוֹחָנָן ט״ו:ה׳),
אֲזַי מַטָּרָתֵנוּ הִיא לַעֲמֹד בַּמָּשִׁיחַ וְהוּא בָּנוּ.
אִם שְׁמִירַת מִצְוֺתָיו הִיא עֲמִידָה בּוֹ וְהוּא בָּנוּ
(כַּכָּתוּב בְּיוֹחָנָן א׳ ג׳:כ״ד),
אֲזַי מַטָּרָתֵנוּ הִיא לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֺתָיו!
יִשּׂוּם מַעֲשִׂי: אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת חִפּוּשׂ הָאֱלֹהִים, בַּהֲגוּת בִּתְפִלָּה בִּדְבָרוֹ, לָעֲדִיפוּת הָעֶלְיוֹנָה בְּחַיַּי, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהוּא מְדַבֵּר, בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא מֵנִיעַ אוֹתִי בְּרוּחוֹ, כַּוָּנָתִי הִיא לְצַיֵּת לוֹ. פָּחוֹת מִזֶּה, אֵינֶנִּי יָכוֹל לְקַיֵּם אֶת מַטָּרַת קִיּוּמִי עַצְמָהּ.
אַךְ זִכְרוּ שֶׁלְּאַחַר «שֶׁהֵחֵלּוּ בָּרוּחַ», כְּלוֹמַר בִּשְׁמִיעָה וַאֲמוּנָה, אֵין אָנוּ «מְסַיְּמִים בַּבָּשָׂר» (גָּלָטִים ג׳:ב׳–ג׳).
כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ נוֹשָׁעִים בְּחֶסֶד עַל יְדֵי אֱמוּנָה,
כָּךְ אָנוּ גַּם מִתְקַדְּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּקוֹלֹסִים ב׳:ו׳: «לָכֵן כַּאֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם אֶת הַמָּשִׁיחַ אֶת יֵשׁוּעַ אֲדֹנֵינוּ, כֵּן גַּם הִתְהַלְּכוּ בּוֹ.»
לָכֵן, אַף שֶׁעָלֵינוּ לְצַיֵּת לוֹ בְּכָל אֲשֶׁר בָּנוּ,
בִּטְחוֹנֵנוּ לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה בָּנוּ, בְּמַאֲמַצֵּינוּ, בְּיָכָלְתֵּנוּ לִרְאוֹת אוֹ בְּיָכָלְתֵּנוּ לַעֲשׂוֹת.
עָלֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפִילִפִּים ג׳:ג׳, «לְהִתְפָּאֵר בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ וְלֹא לִבְטֹחַ בַּבָּשָׂר...», כִּי הוּא, וְהוּא לְבַדּוֹ,
הַמְאַפְשֵׁר לָנוּ לַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר. אִם אָנוּ מַבִּיטִים בִּדְבַר הָאֱלֹהִים
וְרוֹאִים בּוֹ כָּל דָּבָר, בְּטוּחִים אָנוּ שֶׁלֹּא הָיָה לָנוּ חֵלֶק בְּכָךְ.
זִכְרוּ שֶׁיֵּשׁוּעַ אָמַר לְפֶטְרוֹס: «אַשְׁרֶיךָ שִׁמְעוֹן בַּר יוֹנָה,
כִּי בָּשָׂר וָדָם לֹא גִּלָּה לְךָ אֶת זֹאת, כִּי אִם אָבִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם.» (מַתִּתְיָהוּ ט״ז:י״ז)
פֶּטְרוֹס יָכֹל הָיָה לְהָבִין, וְיֵשׁוּעַ שִׁבַּח אוֹתוֹ, אֲבָל הַזְּכוּת נִתְּנָה
לֵאלֹהִים. וּכְשֶׁרוּחַ הָאֱלֹהִים מְגַלָּה לָנוּ דָּבָר וְעוֹלֶה בָּנוּ
הָרָצוֹן לְצַיֵּת, גַּם זֶה לֹא בָּא מֵאִתָּנוּ. «כִּי הָאֱלֹהִים הוּא הַפֹּעֵל בָּכֶם... לַחְפֹּץ...» (פִילִפִּים ב׳:י״ג). תְּגוּבָתֵנוּ
הַטִּבְעִית הִיא מֶרֶד בֵּאלֹהִים, כִּי בְּשָׂרֵנוּ «...לֹא תִשְׁתַּעְבֵּד לְתוֹרַת הָאֱלֹהִים,
וְאַף אֵינֶנָּה יְכוֹלָה» (רוֹמִיִּים ח׳:ז׳). לָכֵן, כְּשֶׁאָנוּ מְגַלִּים בָּנוּ
רָצוֹן לְצַיֵּת לֵאלֹהִים, גַּם זֶה נִתָּן לָנוּ מֵאֵת
הָאֱלֹהִים. וּלְבַסּוֹף, אִם לְאַחַר שֶׁרָאִינוּ וְיֵשׁ לָנוּ רָצוֹן לְצַיֵּת אָנוּ מְסֻגָּלִים
«לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֺתָיו», הָאֱלֹהִים, וְהוּא לְבַדּוֹ, הוּא שֶׁאִפְשֵׁר
זֹאת. «כִּי הָאֱלֹהִים הוּא הַפֹּעֵל בָּכֶם... לִפְעֹל, כְּפִי רְצוֹנוֹ הַטּוֹב.»
כֵּן, עָלֵינוּ לִבְחֹר לְצַיֵּת לוֹ וְלִרְצוֹת לְשָׁרֵת אוֹתוֹ בְּכָל
לְבָבֵנוּ, נַפְשֵׁנוּ, מְאֹדֵנוּ וְעֻזֵּנוּ; אַךְ אִם, בְּחֶסֶד הָאֱלֹהִים, אָנוּ מְסֻגָּלִים לַעֲשׂוֹת זֹאת, הַדָּבָר
הַיָּחִיד הַתּוֹרָנִי לַעֲשׂוֹת הוּא לְהַלֵּל אוֹתוֹ, וְאוֹתוֹ לְבַדּוֹ. אָנוּ מְצַיְּתִים בְּכָל לֵב, אַךְ אֵינֶנּוּ בּוֹטְחִים
כְּלָל בְּמַאֲמַצֵּינוּ. אָנוּ מְצַיְּתִים בִּרְצוֹנֵנוּ, אֲבָל בִּטְחוֹנֵנוּ
חַיָּב לִהְיוֹת רַק בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר מֵת, נִקְבַּר וְקָם
בַּעֲדֵנוּ. כִּי רַק בִּזְכוּת מוֹתוֹ, קְבוּרָתוֹ
וּתְחִיָּתוֹ, וּבָעֻבְדָּה שֶׁהִתְאַחַדְנוּ עִמּוֹ בָּהֶם,
נוּכַל לְהִתְהַלֵּךְ בְּחַיִּים חֲדָשִׁים וְ«לִשְׁמֹר אֶת
מִצְוֺתָיו». רַק בְּחֶסֶד, רַק בֶּאֱמוּנָה, רַק בַּמָּשִׁיחַ,
אָנוּ נוֹשָׁעִים וְיֵשׁ לָנוּ הַיְּכֹלֶת לְצַיֵּת לוֹ.
אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתֵּהָנוּ מֵהִרְהוּר בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים הָאֵלֶּה כְּפִי שֶׁנֶּהֱנֵיתִי אֲנִי בִּכְתִיבָתָם. אָכֵן אֱמֶת הִיא «...פִּקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב...» (תְּהִלִּים י״ט:ט׳)
אִם יֵשׁ לָכֶם הֶעָרָה, מַחְשָׁבָה נוֹסֶפֶת, אוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁתִּרְצוּ לְשַׁתֵּף אוֹתִי בְּאוֹתוֹ קַו, אֶשְׂמַח מְאֹד לִשְׁמֹעַ מִכֶּם.
שֶׁתְּמַלְּאוּ בְּדַעַת רְצוֹנוֹ בְּכָל חָכְמָה וּתְבוּנָה רוּחָנִית, לְמַעַן תִּתְהַלְּכוּ כָּרָאוּי לָאָדוֹן לְכָל רָצוֹן, וּתְשִׂיאוּ פְּרִי בְּכָל מַעֲשֶׂה טוֹב, וְתִגְדְּלוּ בְּדַעַת הָאֱלֹהִים.
בְּשֵׁרוּתוֹ,
עֶבֶד חָבֵר